
כשהתחלתי להניק את תאומותי, חשבתי שכמה שאצליח אצליח. אחר כך שמתי לי יעד עד חצי שנה מלא ואחר כך נראה.
אחר כך שנה.
אחר כך עד שיכנסו לגן (שנה ותשע)
ואחר כך שנתיים.
בסוף גמלתי אותן בגיל שנתיים וחודשיים.
והאמת - מצד אחד הייתה הקלה, כי כבר לא ידעתי מתי זה יקרה. מצד שני הייתי עצובה. זה היה קשר ישיר ומיוחד שלא יחזור על עצמו, ומידי פעם רציתי לחזור ולנחם אותן תוך כדי חיבוק בין זרועותי בחלב אם.
אני חושבת שתרבות היא עניין של הקשרים. הרי לא תרגישי בנוח לעבוד במשרד עם בחורה שלובשת בקיני, אבל אותה בחורה לא תפריע לך בחוף הים. כלומר, כשיש שימוש בנושא מחוץ להקשרו אז הוא נראה מוזר/ בוטה/ מודגש. לפעמים ההוצאה מההקשר (קונטקסט) נעשת בדיוק לצורך זה - להבלטה. בלי הדגשה לא מתקיים דיון.
ולכן, בעקבות
השער בטיים מגזין, אני רוצה להחזיר את ה"הקשר" ל"שיחת היום" על הנקה למרחקים ארוכים. אני מצטטת את שכבר נכתב באקדמיה לרפואת ההנקה (ABM), שהוא מקור נהדר למידע עדכני ולא פובליצסטי.